למרבה הצער, מערכת החינוך כושלת בין אם במישור ההישגי ובין עם במישור הערכי - חברתי, תופעות כמו העדר המשמעות והאלימות הגאוה נחשבים כדבר שבשיגרה. נתונים הנחפשים במהלך השנים האחרונות, פרי דו"חות ומחקרי ועדות ציבוריות, ארגונים שונים, מומחים ואישי - ציבור, מעידים כי ממדי המשבר מבעיתים, ומוזר - אין. נדמה כי הצטברות הנתונים בעת האחרונה בכל הנוגע לעומק המשבר לענפיו, חסרת תקדים. מחקרים רבים וסקרים העוסקים בנושא, היוצאים לאור מדי שבועות וזוכים לפרסום נרחב, מאפשרים היום, יותר מאי פעם בעבר, הפנמת היקף הבעיות הכרוכות בגלגולה של מערכת החינוך למצבה הנוכחי. נוכח שאר הבעיות הקיומיות עמן נאלצת החברה הישראלית להתמודד, סוגיות החינוך ובעיותיה נוטה להדחק הצידה. הורגלנו לתיאורים הקשים ולעובדות המאיימות, המופיעות בתקשורת. רצף הבעיות יוצר מידת מה של שאננות, תחושת השלמה ואף חוסר אונים. המציאות החינוכית הינה תוצאה של חוסר עקביות בשיטה ורפיסות אידיאולוגית רבת שנים, אשר הובילו לקריסת כותלי בתי הספר בפני לחיצה השליליים ותופעותיה הנפסדות של חברת המערב והשפע. חרף הצער הרב הכרוך בחשיפת העובדות, אנו סבוריםכי אסור שייפקד מקומנו, במסגרת השיח הציבורי, בהעמדת מראה מול העשייה החינוכית ותוצאותיה הקשות. זאת כנדבך נוסף בהגברת המודעות בקרב הורים, מחנכים וקרבניטים, מתוך תקווה שהזעזוע המתחייב, ובעקבותיו בחינה מושלכת של הדרכים לשיפור המצב, לא יתאחרו.
|
|
|